אחדות התמימים

[לוי]

פה ידובר אודות הנושא הנעלה של אחדות התמימים
ואף יועלו יוזמות לקידום מטרה זו

[י.כספי]

נו נו...

[חייל של הרבי]

אם אפשר קצת יותר פירוט

[לוי]

בקבוצה יוצא שיש בחורים שמאחר והם משתייכים לישיבה מסוימת (כזאת או אחרת) זה מונע מהם כביכול ליצור קשר עם בחורים מישיבות אחרות.

צריך לשנות את זה

[לוי]

אחדות אין פירושה אחידות.

מדובר על אחדות בין חבר'ה רציניים ובוגרים

[שמואל חיים]

צריך למצוא לעשות משהו משותף שיעשה בין כל הישיבות והקבוצה, כינוס, עלון ומשהו כדומה.

[לוי]

קצת גרנדיוזי לטעמי,
ניתן פשוט לקבוע זמן להתוועד יחד

[לוי]

צריך למצוא לעשות משהו משותף שיעשה בין כל הישיבות והקבוצה, כינוס, עלון ומשהו כדומה.

אדרבה, אינני פוסל, אך זה דורש השקעה רבה

[חייל של הרבי]

לדעתי הכל מתחיל בישיבות (לפני קבוצה), במוסדות, בשלוחים וכו'.

חבל שישיבה מוגדרת מראש כאיזה מיקום מסויים על סקאלת המשיח.

באופן כללי הכל אמור להיות מאוחד, ואם יש וויכוחים אז שיתווכחו קצת. אז ההוא יש לו חיות בעניין מסויים, ואולי אפילו מגזים וטועה בעניין מסויים, וההוא חסר לו חיות, או אפילו מתחמק ממשהו שהרבי אמר (לפי הבנתי), אז זהו? ישיבות שונות? פסילה בשידוכים? שנאת שלוחים? קרירות מבט?! לעג מאחורי הגב?! חינוך הילדים לשנאה?! להתנשאות?! זלזול ברבנים ומשפעים?! הלבנת פני חברו ברבים?! הכל מותר בשם ההשקפה? אפי' לצער את הרבי?!

אין לי פתרון מציאותי לבעי' הזו, אבל אני חושב שזו היא הבעי', והיא הרבה יותר גדולה ממה שרואים בקבוצה. קבוצה זה רק קצה הקרחון.
90% מחב"ד יזדהו עם מה שכתבתי כאן, ובגלל 5% קטנוניים מכל צד - יוצא שכל המוסדות (כמעט) בהפרדה מלאה, שכולם חייבים ליישר קו עם איזושהי מפלגה, שכולם חייבים לברר בשידוכים דברים שהם עניניים פנימיים שמותר שיהי' בהם גיוון.

איני אוהב לדבר גבוהה גבוהה, אבל ברור לי שזה מעכב את ביאת המשיח בפועל ממש, שבניו של הרבי לא באחדות.

[שמואל חיים]

אחדות לגמרי לא יכולה להיות מבחינה השקפתית של שני הצדדים. מבחינת המשיחיסטים - האנטים הם הרי כופרים גדולים, אלו שלא עמדו בניסיון, ואילו מבחינת האנטים - המשיחיסטים הם אלו שמפדחים אותם, ופוגעים בתדמית של חב"ד.